הקסם שבמילים
מה אדם רוצה? להיות מורגש, להשפיע, להשאיר שריטה בעולם. אין לי עשרות אלפי עוקבים ולייקים, אני לא משפיענית. בעצם, אולי קצת… יש רגע אחד, או
מה אדם רוצה? להיות מורגש, להשפיע, להשאיר שריטה בעולם. אין לי עשרות אלפי עוקבים ולייקים, אני לא משפיענית. בעצם, אולי קצת… יש רגע אחד, או
אין כמו אכזבה של ילד, שבמשך שבועות אסף קרשים למדורת ל"ג בעומר ובסוף הרוחות מבטלות אותה. את האש שבלב, אין רוח שיכולה לכבות אני אוהבת
המתבגרת הייתה צריכה כבר להגיע הביתה. לא הגיעה. שולחת הודעה. לא קראה. מתקשרת. לא עונה. המרגיעון "טוב, בטח אין קליטה" עובד לכמה שניות והנה מגיע
אין כמו ארץ ישראל שלנו, שאני אוהבת אותה ומחוברת אליה בכל לבי ואין כמו הישראלים, שגאים להיות ישראלים. ואני? אני גאה להיות בת שלה, בת
עד היום, אמי טוחנת ורוקחת עבורנו את ה"ראס אל חאנות", שהוא כמו סוד משפחתי שעובר מדור לדור, מחבר בין דורות, גשר בין ריחות לזיכרונות, בין
אני אישה של קפה, כולם יודעים. בשבילי, בית קפה הוא חוויה. הוא אירוע. הוא מקום מפגש. מקום לשבת, לעבוד, להרהר. אז מה קרה בפעם ההיא?
בסדר, בסדר. האיש לקח את הסטאלבנד, פתח את הסתימה במקלחת, גבגבנו את כל המים והיה כלא היה. אבל היה. התחלתי לחשוב – מה זה באמת
לארגן "שידוך", או היכרות, זה קצת טריקי: ומה אם זה לא יצליח? אבל כשזה כן מצליח, אין לתאר את תחושת הסיפוק. השבוע היינו בחתונה, שילדיי
"ונהפוך הוא" הוא לא רק חלק מסיפור המגילה. זהו מסר משמעותי שמלווה אותנו בחיים – היכולת לראות שהכול יכול להשתנות ברגע. לזכור לחיות את הרגע
נערכנו לשבת כראוי: הכנתי חמין (יצא פצצה) וסיר של ג'חנונים (נהדר). הבית התמלא ריחות של שבת חורפית במיוחד ורק השמש הזאת, משביתת-השמחות, לא שיתפה פעולה
ברור. לכולם יש דעה על הכול ולכולם דחוף להגיד אותה, גם אם זה ממש לא לכתובת הנכונה. שיחת-קוטראי עם קופאית השבוע, באחת מחנויות הסטוק, עמדתי
