לארגן "שידוך", או היכרות, זה קצת טריקי: ומה אם זה לא יצליח? אבל כשזה כן מצליח, אין לתאר את תחושת הסיפוק. השבוע היינו בחתונה, שילדיי סייעו בקשר שהוביל אליה
תמיד חלמתי שיהיה לי כישרון לעשות חיבורים והתאמות בין אנשים. במילים פשוטות: רציתי להיות שדכנית. אני מביטה במישהו וחושבת: אולי הוא מתאים למישהי שאני מכירה. זה תמיד מרגיש לי כמו חידה שהנפש שלי מנסה לפצח, משחק פאזל שבו אני מחברת בין חלקים שאולי יצרו תמונה שלמה של אהבה וחיים משותפים, כי לא טוב היות האדם לבדו וטבע האדם לחיות בזוגיות ולבנות משפחה. הייתי שמחה לסייע לאנשים למצוא אהבה.
אבל לצד ההתרגשות הזו, מאז ומתמיד, מקנן בי גם חשש. מה אם הם לא באמת יתאימו? מה אם אחד מהם יתאכזב? שידוך זה מרקם עדין של רגשות, רצונות וציפיות וחלומות של אנשים ויש הרבה רגישויות וחששות סביבו.
לא פעם, ניסיתי לחבר בין אנשים. חלקם נענו בהתלהבות, אחרים נרתעו, מה לעשות – לא כל ניסיון נושא פרי. היו כמה פעמים שהייתי שותפה לשידוכים וזה תמיד מרגש וממלא את הלב. כשאני רואה זוגות שהכירו ביניהם צועדים יחד, אני חושבת שזהו סיפוק עמוק למי שעשה את החיבור.
השבוע, הוזמנו לחתונה מרגשת במיוחד, שבה לא אני הייתי השדכנית, אלא ילדיי. בעודי עומדת מול החופה, עיניי דומעות ללא שליטה, צפיתי בזוג צעיר, שאני אוהבת, עומד שם באור יקרות, עיניים נוצצות, חיוכים בוהקים, שני לבבות שפועמים יחד. שנה קודם, הכול היה בגדר רעיון ואילו כעת – מציאות מרגשת של חתן וכלה, שנראים ממש זיווג משמים מתחת החופה.
עוד ניגון
הסיפור החל בתום לב. החתן, חבר טוב של בני, הכריז שהוא מוכן לזוגיות. בני החליט שהוא מסייע לו במציאת האחת. הוא פנה לאחותו, שהכירה את החבר ומעלותיו, ושאל אם יש לה רעיון. היא מיד העלתה בראשה מחשבה על בחורה שהייתה חניכה שלה ונראה היה לה שיש התאמה.
הם החלו בתהליך הפשוט והיפה של היכרות. שלחו תמונות, קצת פרטים וקיבלו את הסכמת הצדדים. היה דייט ראשון ושני, התרגשות כשהחיבור הצליח וציפייה להצעה ולגן עדן בתמורה.
הנה כי כן, השבוע, הם עמדו שם – חתן וכלה, תוצאה של מחשבה של שני אחים על שני אנשים שהם אוהבים. הילדים שלי לא הרגישו שהם עשו מעשה רציני, או שליחות לאומית, אבל כשעמדו שם, אל מול החתן והכלה הנרגשים, הם הבינו שהם היו חלק ממשהו גדול: סיוע קטן לבניית עוד בית ומשפחה חדשה בישראל.
שדכנות דורשת נחישות, אמונה והתמדה. קל לחשוש, קל להירתע מהכישלונות, אבל כמו הרבה דברים בחיים, הסוד טמון באמונה בחשיבות ובעקביות. לא כל חיבור מצליח, אבל כשהוא כן מצליח, הוא משנה חיים ומוסיף עוד ניגון לתזמורת החיים.
אמר רבי נחמן מברסלב: "כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל". השדכן הוא הגשר בין לב ללב, בין נשמה לנשמה. לפעמים, הוא רק מניח קרש ראשון, לפעמים הוא מצליח להשלים את החיבור כולו, אך תמיד הוא חלק מהמסע.
תודה לקרני, שראתה אותי מתרגשת אל מול החופה, ואמרה לי:" אני מצפה שהשבוע יהיה טור על החתונה". אז תודה לה על הרעיון. הטור הזה הוא סיפור יפה עם מסר לכולנו, לאמץ את השליחות הזו, להעז יותר, להאמין יותר ולנסות. לא צריך כישורים מיוחדים, לא צריך להיות שדכנים כמקצוע, רק לפתוח את הראש והעיניים ולהיות במודעות ורצון לחבר ולהכיר בין מכרים, חברים, משפחה, או שכנים.
זהו אושר גדול לראות שני אנשים מאושרים שמצאו זה את זו ובונים חיים משותפים ולדעת שיש לך חלק בסיפור השמח והמרגש שלהם.
