מי היה מאמין: במו עינינו אנו רואים איך מובילי המהפכה המשטרית ומובילי המחאה המתנגדת לה נלחמים אלה באלה, משל היו כתות הקנאים, ימים לפני החורבן. שורפים את האסמים 2023
כמדי שנה, בכעשרים השנים האחרונות, גם השנה, אצום בתשעה באב. השנה, יהיה זה צום אחר. השנה יהיה זה צום המבטא דאגה עמוקה, שמא מתקיימת בנו האמרה של הפילוסוף והסופר האמריקאי ג'ורג' סַנְטָיָאנָה, שמי שאינם לומדים מן ההיסטוריה, נדונים לחזור עליה.
מה שקורה היום מזכיר לי את הימים שקדמו לחורבן בית שני. האויב כבר נמצא בתוך ירושלים, כבר מגיע להר הבית ובמקום להתאחד ולהילחם בו יחד, קבוצות הקנאים נלחמות מלחמת טירוף זו בזו. הסמל של הטירוף הזה היה שריפת אסמי המזון ובהם המזון של תושבי ירושלים, אנשים נשים וטף, במסגרת מלחמת האחים.
את מאמרי בטור הזה אשתקד, ערב תשעה באב, הכתרתי בכותרת "אל תשרפו את האסמים". היה זה מאמר על הסרט המעולה "אגדת חורבן" והכתרתי כך את המסר שלו. לא העליתי על דעתי, שכעבור שנה, נחזה לנגד עינינו בשורפי האסמים והם נמצאים בממשלה ובקרב מתנגדיה.
נבחרנו למשול – תחת הסיסמה הזו ניסתה קואליציית ה-64 לנהוג כאילו זכתה ב-120 מנדטים, לקחה את כל הקופה ובבליץ כוחני אלים ניסתה לשנות באחת את כל סדרי המשטר הישראלי, שעוצבו עקב בצד אגודל, במשך 75 שנה
עיקר האשמה היא בממשלה. "נבחרנו למשול" – תחת הסיסמה הזו ניסתה קואליציית ה-64 לנהוג כאילו זכתה ב-120 מנדטים, לקחה את כל הקופה ובבליץ כוחני אלים ניסתה לשנות באחת את כל סדרי המשטר הישראלי, שעוצבו עקב בצד אגודל, במשך 75 שנה. בכוחנות, בדורסנות, ביהירות, בשחצנות, באופוריה של ניצחון גדול, תוך דהירה מטורפת על הדי-9. לצד המהפכה המשטרית, שלוין הוביל, עלו עוד כ-140 הצעות חוק, חלקן מטורללות, חלקן אוהדות שחיתות, חלקן פנאטיות, כולן עם המסר של "אנחנו הרוב ולכן מה שאנחנו רוצים הוא רצון העם ושום דבר לא יעצור אותנו".
תמונת ראי
בדרך הקשה, הם למדו שכאשר מפעילים כוח – נענים בכוח. הם לא ידעו מאיפה זה בא להם. אחרי הניסיון להדיח את גלנט, כיוון שהעז לומר את האמת, והתגובה הספונטנית של מאות אלפי אזרחי ישראל, והמכה הקשה לקואליציה בסקרים, נתניהו עצר את החקיקה, ביטל את הפיטורין ולמעשה, עשה "אחורה פנה".
היה זה ניצחון גדול למחאה. במקום שהמחאה תגלה נדיבות של מנצחים, תושיט יד להידברות אמת, כדי להגיע להסכמות על רפורמה קונסטרוקטיבית במערכת המשפט, הם נכנסו לאופוריה של מנצחים, באותה יוהרה, אותה כוחנות, אותו "אני ואפסי" ו"לנו הכול מותר", לא לתת ליריב להתרומם מהקרשים, להשפיל אותו. ממש תמונת ראי של לוין ושות'. ברק ושכמותו, המיליטנטים הרדיקליים, תפסו הובלה על המחאה, ולקחו אותה בכל הכוח למקום של מרי אזרחי, איום בסרבנות, שיבוש החיים במדינה, רדיפה אישית אחרי שרים וסתימת פיותיהם, הרבה יותר מכפי שהיו בחלקה הראשון של המחאה.
הם יצאו נגד כל פשרה ויצרו דה–לגיטימציה לפשרה. כאשר בלחצם לפיד וגנץ עשו שגיאה חמורה בהחלטתם הנמהרת להשהות את השיחות, הפירומנים, לוין ורוטמן, קפצו על ההזדמנות כמוצאי שלל רב, כדי לחזור ולחדש מיד את בליץ המהפכה המשטרית. כעת, גם המוחים נוכחים, שהפעלת כוח נענית בכוח.
להפסיק לנצח
אלה ואלה, בדרכם הכוחנית, בניסיונם להכניע, הורסים את המדינה. הם נוהגים כמו שתי רכבות שדוהרות במהירות זו מול זו, בלי לראות בעיניים, בלי לחשוב על המחר, בלי לקחת אחריות, אלא מתוך רצון מטורף להכניע את "האויב". כששני הצדדים מושכים את החבל בכוח – אם הוא יקרע, יהיה קשה מאוד, אם בכלל אפשרי, לאחות את הקרע ואז, משחק ההאשמות לא יועיל לכלום.
די, מספיק לנצח. די, ניצחתם יותר מדי. אתם ואתם. עכשיו הגיע הזמן להפסיק לנצח ולעבור לפתרונות. יחד. בלי מנצחים ומנוצחים. בלי לנסות להכניע. חייבים לעצור את הטירוף הזה. הגיע הזמן להידברות אמת ולפתרונות
די, מספיק לנצח. די, ניצחתם יותר מדי. אתם ואתם. עכשיו הגיע הזמן להפסיק לנצח ולעבור לפתרונות. יחד. בלי מנצחים ומנוצחים. בלי לנסות להכניע. חייבים לעצור את הטירוף הזה. הגיע הזמן להידברות אמת ולפתרונות. חייבים לחזור מיד לשולחן ההידברות, ולשבת ברצף, שישה ימים בשבוע, מבוקר עד ערב, מתוך נחישות להגיע להסכמות. הדבר אפשרי.
אסור לתת לפירומנים כמו יריב לוין & אהוד ברק ושות' ולבייסים הקיצוניים להלך אימים על המנהיגים.
בפרפרזה לשירו של יהודה עמיחי אומר: במקום שבו אנו מנצחים, תישאר אדמה חרוכה.
אל תשרפו את אסמי המזון.
