פורים, מלבד היותו חג של שמחה ומגילה ותחפושות, הוא גם חג של נתינה, משלוחי מנות ומתנות לאביונים. אשתדל לעשות גם אני משהו קטן וטוב
בפורים של ילדותי, אמי הייתה תופרת לי את התחפושות. בכל שנה, תחפושת אחרת, מושקעת ויצירתית. היא הייתה שוקדת עליה בהתלהבות ובהשקעה רבה, לא כמו הבת הקטנה שלה, שאוהבת חיים קלים וקנויים. גם במשלוחי מנות היא השקיעה. שבוע לפני פורים, היא הייתה מתחילה לאפות ולטגן עוגיות טוניסאיות מסורתיות. מקרוד – עוגיות סולת ממולאות תמרים ומטוגנות, דבלה – עוגייה שהיא בצק מרודד ומגולגל בצורת שושנה, שגם אותה מטגנים בשמן עמור ואחרי הטיגון, מצפים את העוגיות בדבש ביתי מסוכר ולימון. גם אזני המן נפלאות היא הייתה אופה ועדיין, אותן למדה להכין בארץ, ממתכונים שאספה, ועוד מגוון עוגיות.
צלחות זכוכית גדולות, עמוסות בעוגיות ושפינז'ים שטוגנו בבוקר החג, היו מסודרות כבר בבוקר על השולחן והיינו מסתובבים בין השכנים והדודים ומחלקים את המשלוחים. בכל בית, היו מרוקנים את הצלחת וממלאים לנו אותה חזרה בעוגיות של בעלי הבית והיו מוסיפים לנו, הילדים, כסף, דמי פורים, מה שגרם לנו לאהוב את הסיבוב הזה של חלוקת משלוחי המנות. גם היום, כשהיא כבר קצת מבוגרת , היא עדיין משקיעה ואופה ומטגנת את העוגיות, כדי לחלק משלוחי מנות. היום, זה בצלחות חד-פעמיות עטופות בצלופן וכבר לא מסתובבת לחלק, אלא מחכה שיביאו לה ואז מחזירה.
זה מקסים בעיניי, שלמרות העייפות והזקנה, היא לא מוותרת על המשלוחים מעשה ידיה. אני לא ירשתי את המשקיענות הזאת ומסתפקת בחבילות מוכנות, אבל מלאת הערכה על הרצון שלה לנתינה של משהו שהיא עשתה בעצמה במיוחד. מאחלת לה עוד שנים טובות בבריאות, שיהיו לה כוחות להמשיך לתת.
זה מקסים בעיניי, שלמרות העייפות והזקנה, היא לא מוותרת על המשלוחים מעשה ידיה. אני לא ירשתי את המשקיענות הזאת ומסתפקת בחבילות מוכנות, אבל מלאת הערכה על הרצון שלה לנתינה של משהו שהיא עשתה בעצמה במיוחד
נתינה אצילית
השבוע, שמעתי על חברה מהיישוב, שתרמה כליה לאישה זרה. היא ויתרה על כליה אחת שלה. היא תצטרך להחלים כמה שבועות וכל זה לא מתוך חובה, אלא מתוך רצון להעניק בריאות למישהו אחר. זה מעשה כל כך מרגש ואצילי. כשאני חושבת על ניתוח הכרחי, זה מעלה בי צמרמורות, אז מי שעושה את זה כתרומה, זה באמת ואו… אנשים מדהימים מסתובבים בתוכנו, שמוותרים על איבר בגוף שלהם, בחייהם, למען מישהו אחר ולא מוכר.
בשנים האחרונות, אני מתחפשת בפורים באופן קבוע לבלונדינית. לא באמת מתחפשת, שמה על הראש פאה בלונדינית, עדיף שתהיה ארוכה וגולשת ואז מסתובבת, מרוצה מעצמי, מצטלמת, משנה את תמונת פרופיל בווטסאפ ומתלהבת מהמראה החדש, עד שחבריי משביתים את השמחה ואומרים לי: "יעלי, עשי טובה, ותרי על הבלונד הזה, יותר מתאים לך להיות את". אבל כאלה אנחנו, המתולתלות השחורות, רוצות להיות גולשות ובלונדיניות. זה לא שאני הולכת לצבוע את השיער לבלונד באופן קבוע, אבל בפורים נחמד לי להיות מישהי אחרת. ונהפוכו, זה הרעיון, לא? אז גם השנה אהפוך לבלונדינית ליום אחד, למורת רוחם של חבריי, אשמח יחד עם הילדים, נשמע קריאת מגילה, נחלק משלוחי מנות, אולי נשתכר קצת וגם אחפש לעשות משהו קטן וטוב בשביל מישהו אחר, כי פורים, מלבד היותו חג של שמחה ומגילה ותחפושות, הוא גם חג של נתינה, משלוחי מנות ומתנות לאביונים. יש לי עוד דרך ארוכה להגיע לגדולתה של החברה שתרמה כליה, אבל אשתדל לעשות גם אני משהו קטן וטוב והלוואי שתמיד נהיה בצד הנותן ובשמחה.
פורים שמח וחיים טובים ושמחים!
