ראשון עד שלישי: מצבו התוסס של הרקיע עלול להעיב על מהלך העניינים במהלך החג. תוכניות משתבשות בגלל התפתחויות לא צפויות הקשורות באדם שזקוק לעזרתכם. תשומת

במשך שנים השתמשנו ב"גוגל" כדי לחפש כל דבר. אבל עכשיו, הדור הצעיר בכלל לא נוגע בזה, הוא מחפש מידע בדרכים חדשות שלא שמעתם עליהן. למה

בעידן שבו אנחנו רצים ממטלה למטלה, מחוברים למסכים ונאבקים למצוא רגע של שקט – הרפואה הטבעית מציעה לנו לעצור, לנשום… ולהתחבר לריח ארומתרפיה, תרפיה באמצעות

נדמה שהגענו אל עידן מוזר שבו אנו עובדים קשה כדי לנוח, ובכל זאת, המנוחה נשארת רחוקה. פרשת "בהר" מציעה פתרון קדום לאתגר המודרני הזה, דרך

סוריה נפלה מהפח של שושלת אסד, העלאווית והרצחנית, לפחת של אחמד חוסיין א-שרע, רצחני לא פחות. א-שרע מושיט יד לשלום, כולל כלפי ישראל. גם אם

ראשון עד שלישי: מה שאתם הכי זקוקים לו הוא שקט. אל תבלבלו בין מצב רוח ירוד לבין הרצון שלכם להתבודד ולא לשמוע שוב ושוב את

אין כמו אכזבה של ילד, שבמשך שבועות אסף קרשים למדורת ל"ג בעומר ובסוף הרוחות מבטלות אותה. את האש שבלב, אין רוח שיכולה לכבות אני אוהבת

הצלחה דיגיטלית מסחררת לרשת הבורגרים הנודעת ויחד אתה שערורייה בריאותית מדאיגה מ ועדון הלקוחות של "מקדונלד'ס" מביא לה מיליארדים ולקוחות חוזרים, אבל דווקא כשהכול נראה

בסופה של פרשת "אמור" מופיעה דרמה חריגה: "וַיֵּצֵא בֶן־אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶן־אִישׁ מִצְרִי… וַיָּקֹב אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל", (ויקרא כ"ד). התורה מפרטת מיהו המקלל, אך לא

הברית בינינו לבין הדרוזים אזרחי ישראל, עומדת למבחן. האם ישראל תסייע לבני עמם של האזרחים הדרוזים, שנמצאים בסכנה? חובתנו המוסרית כלפי הדרוזים בישראל, היא להגן

ראשון עד שלישי: צפויה אווירה טובה מאוד בבית. יש הרגשה שניתן ללבן גם נושאים שבעבר היו טאבו או היקשו מאוד על כול המעורבים מבחינה רגשית.

המתבגרת הייתה צריכה כבר להגיע הביתה. לא הגיעה. שולחת הודעה. לא קראה. מתקשרת. לא עונה. המרגיעון "טוב, בטח אין קליטה" עובד לכמה שניות והנה מגיע

בין זיכרון לחללי מערכות ישראל לבין חגיגת עצמאות, מבט על המותגים שמשתנים עם הזמנים. ג'ים בים, אחד הסמלים הגדולים בעולם הוויסקי, מראה לנו איך עושים

כשמגיעים אל הפסוק הזה בפרשת "קדושים" – "ואהבת לרעך כמוך אני ה'", הלב מרגיש שהוא שונה. כמו משפט קצר הנראה תמים, אך טעון בכל עוצמתה

למה אותם 90% שהיה להם טוב כילדים בלינה המשותפת, שוללים אותה מכל וכל כהורים? כי הם מבינים שהיה להם כיף, אבל הטוב, במובן העמוק, הוא