יום הקניות לקראת שנת הלימודים מסתיים בהתרגשות הילדים. הם שמחים לחזור לבית הספר ולחברים. יש באוויר ריח של התחלה חדשה וטובה

הקניות לקראת בית הספר הן יום בילוי בפני עצמו לילדים. כמו שיש יום-ים ויום-לונה- פארק ויום-מעיין, יש גם יום-קניות לבית הספר. ליום הזה, מתכוננים מראש, קובעים תאריך ביומן, שוברים תכנית חיסכון, מכינים רשימה (שאף פעם לא עומדים בה, כי תמיד צריך עוד משהו) ובוחרים חנות שיש בה מבחר ענק של קלמרים צבעוניים ומחקים ותיקים ויומנים וטושים, במבחר דגמים וצבעים. בקיצור, קניות לבית הספר הן חתיכת תיק בשבילי.

אמנם אישה, אבל קניות זה ממש לא הבילוי המועדף עליי. מעדיפה להישרף בשמש של הכנרת יום שלם ולא לשבור את הרגליים בשיטוטי קניות, כי זה לא נגמר בכלי כתיבה. צריכים גם חולצות תלבושת וג'ינסים ונעלי ספורט, כי פתאום הישנות נהיו קטנות דווקא עכשיו ובקבוקים למים, כי אי אפשר להשתמש בבקבוק מי עדן קטן ועוד כל מיני דברים שדחינו וחייבים לקנות.

מה שמשמח אותי זה שהילדודס חוזרים מהיום הזה שיכורים משמחה. הם נשארו ערים עד השעות הקטנות של הלילה, לעטוף את המחברות ולסדר את כל הדברים בקלמר ואת החולצות בארון. יש תחושה של חגיגה והתחלה חדשה וטובה. בכל הסיפור הזה, השורה התחתונה והכי חשובה היא שהילדים שמחים להתכונן לשנה החדשה ושמחים לחזור לספסל הלימודים, אחרי חודשיים של חופשה ובילויים ובטלה. אני רואה להם בעיניים את ההתרגשות הזאת של המפגש המחודש עם בית הספר והחברים. ללימודים, הם בטח פחות התגעגעו, אבל העובדה שהם חוזרים בשמחה לבית הספר אומרת שהמערכת עושה שם משהו טוב וזה מצליח להם. אז זו ההזדמנות להגיד למורים של הילדים הפרטיים שלי – הילדים שלי שמחים לחזור לבית הספר ולכם יש חלק משמעותי בעניין, תודה.

ביום ראשון בבוקר, כשהם ילבשו את חולצת התלבושת החדשה ונשלח אותם לשנת לימודים חדשה ומוצלחת, נקווה שהמורים שלהם ידעו לראות כל תלמיד בעין טובה; ידעו למצוא אצלו את נקודות החוזק ולחזק נקודות חלשות; ידעו להכיל את הילדים עם הקשיים ולהעצים בהם את הטוב וידעו להיות ערניים למה שקורה להם בבית הספר. הלוואי שתהיה להם הסבלנות לכל ילד וילדה ושיבינו שכל תלמיד הוא נשמה טובה, אחת ומיוחדת במינה. מלאכת החינוך היא אחת המשימות החשובות ביותר וצריך לדייק אותה ברמות, המשימה שלהם היא ממש שליחות.

נקווה שהמורים שלהם ידעו לראות כל תלמיד בעין טובה; ידעו למצוא אצלו את נקודות החוזק ולחזק נקודות חלשות; ידעו להכיל את הילדים עם הקשיים ולהעצים בהם את הטוב וידעו להיות ערניים למה שקורה להם בבית הספר

אל תוותרו על אף ילד

סיפר לי חבר השבוע, על הבן שלו – שהיום כבר איש נשוי ואב לילדים בעצמו – שכשהיה בבית הספר היסודי, היו לו בעיות של קשב וריכוז ועוד כל מיני קשיים. היום היו מאבחנים אותם, אבל אז לא ידעו והמורים לא הצליחו להתחבר אליו, על אף שהיה בן טובים – האימא מורה, האבא במשרה בכירה. הילד הפסיק ללכת לבית הספר, הסתובב ברחובות, הסתבך בכל מיני קטטות, התחבר לילדים שגם להם היו בעיות, לא סיים 12 שנות לימוד וההורים לא הצליחו להבין איפה טעו. בסוף, בזכות איזה מדריך מיוחד ב"בני עקיבא", שהצליח להשפיע עליו, הבחור התגייס, סיים צבא והלך ללמוד במכינה. במכינה אבחנו את הקשיים הלימודיים שלו ונתנו לו את כל העזרה הדרושה. הוא השלים בגרויות, הלך ללמוד משפטים, התחתן תוך כדי הלימודים, סיים תואר ראשון ושני ועבר בהצלחה את מבחני הלשכה. היום הוא עורך דין מצליח, באחד המשרדים הגדולים בארץ.

אם רק היו יודעים בבית הספר איך לעזור לו להצליח, אם היה מי שיכוון אותו נכון ואם לא היו נותנים לו להסתובב ברחובות, אלא מצליחים לשמר אותו במסגרת בית הספר ולפתח את הדברים שהוא כן היה טוב בהם, כמו למשל בספורט, היו נחסכים לו ולהוריו שנים של הרבה צער ואתגרים.

הסיפור הזה הוא מסר חזק לכל המורים. תהיו סבלניים ורגישים עם התלמידים. כל ילד הוא עולם ומלואו. אין ילד בלי יכולות, צריך רק לדעת למצוא את הדרך לנשמה שלו, צריך למצוא מה משמח אותו ואיך יוכל להצליח. אל תוותרו על אף ילד בדרך, גם ההורים צריכים להיות חלק בתהליך. זו עבודה משותפת, שחייבים להצליח בה.

שתהיה לכולנו שנת לימודים טובה, מתוקה ומוצלחת.