השנה, הניקיונות לקראת הפסח קצת שונים. אני עושה את הסדר הזה מתוך רצון טוב, מתוך שמחה לאוורר ולשחרר את כל מה שלא נחוץ, כדי שביום שתסתיים הקורונה ונחזור לשגרת חיינו הטובה המבורכת, ארגיש קלילה יותר, משוחררת יותר

בכל בוקר, בשיחת הטלפון עם אימא שלי, לוודא שהכול בסדר אתם והם עוברים בשלום את ימי הקורונה, היא מזכירה לי שאני בבית עכשיו ואין לי תירוצים של עבודה ועייפות, ותכף פסח מגיע, וזה הזמן לעשות סדר וניקיון בבית.

"אין כמו בית מסודר", היא אומרת בכל הזדמנות, "אישה צריכה שהבית שלה תמיד יהיה מסודר".

"ומה עם הגבר?", אני אומרת לה, לאימא שלי, כן?

"גבר לא צריך לדאוג שהבית יהיה נקי ומסודר. גברים לא יודעים לסדר", היא קובעת נחרצות , "זה תפקיד שלנו, הנשים. שהוא יעבוד, יקנה וישפוך את הזבל".

ככה לימדו אותה בתוניס ואני לא יכולה לשכנע אותה אחרת. אצלינו בבית, גם גברים עושים ניקיונות.

בדרך כלל, אני לא ממש אוהבת את שיחות ה"תעשי–סדר–ותנקי". הפעם, זה בא לי בטוב.

בדיוק קראתי את הספר של שי לי ליפא, "הכול בסדר", ספר על סידור המטבח, על האנרגיה הטובה שסידור המטבח ובישול מכניסים לבית. בימים האלו, המטבח הפך להיות המקום שאני מבלה בו כל כך הרבה ונהנית לדאוג לבני הבית

בדיוק קראתי את הספר של שי לי ליפא, "הכול בסדר", ספר על סידור המטבח, על האנרגיה הטובה שסידור המטבח ובישול מכניסים לבית. בימים האלו, המטבח הפך להיות המקום שאני מבלה בו כל כך הרבה ונהנית לדאוג לבני הבית למזון לגוף וגם לנפש, שישמח אותם ויסיר דאגות מלבם. אני מרגישה שהסדר מכניס אור למטבח ולבית, בכלל.

לשחרר

אז פצחתי בסדר פסח, בארונות ובמדפים בכל הבית. החלטתי שהשנה, אני מנקה את כל מה שלא נחוץ לנו – בגדים שתמיד קשה לי לזרוק, כלים שיושבים בארונות המטבח, שאני שומרת עוד ממתנות החינה ואף פעם לא השתמשתי בהם. החלטתי שהקורונה הזאת, שנפלה עלינו ככה בלי שום התראה, היא זמן בשבילי לנקות את הנפש, להרגיע אותה ולנקות ולאוורר גם את הבית. כמו את הגוף, גם את הבית צריך לטעון באנרגיות חדשות ולנקות מה שלא נחוץ. אני מגלה על עצמי שקשה לי לזרוק. אני אוהבת לשמור. למי אני שומרת את כל הבגדים? מי בכלל צריך כל כך הרבה? אני לא באמת לובשת את כל מה שיש לי ונעליים, מתקופת האוניברסיטה, יושבות בארון. חילקתי, זרקתי די הרבה ועוד נשאר.

כשמסדרים ביסודיות, זה זמן טוב להזיז ארונות ומיטות ולמצוא אבדות, שחשבנו שנעלמו לנו ופתאום צצו. השנה, אחרי 22 שנות נישואים, ובית משלי, אני עושה את הסדר הזה מתוך רצון טוב, מתוך שמחה לאוורר ולשחרר את כל מה שלא נחוץ, כדי שביום שתסתיים הקורונה ויבוא האביב, ונחזור לשגרת חיינו הטובה המבורכת, ארגיש קלילה יותר, משוחררת יותר. ארגיש ששחררתי מעליי את כל שאריות החמץ הנפשי והחומרי. כשהבית מסודר ונקי, גם החיים ייכנסו לסדר. זה לא אומר שביום–יום הבית שלנו לא מסודר ונקי, אבל קיבלתי זמן והזדמנות לדאוג לכל הפינות הנסתרות, אלה שברגיל אין לי פנאי להגיע אליהן. זמן לעשות סדר.

אימא שלי לא תבוא לבדוק, אבל התחושה הזאת של הסדר עושה לי טוב בלב ובנפש והלוואי שהחיים שלנו ישובו להתנהל כסדרם, ממש בקרוב.