שביט עמידן, מאניעם, חולה במחלה גנטית נדירה, שירתה שנתיים בשירות לאומי ומתנדבת כסייעת בגן בקצרין. היא תשמח לעוד חברים ולעוד פילים לאוסף שלה
שביט עמידן היא אישה מיוחדת במינה בכל המובנים. היא מתגוררת בבית עם הוריה ואחותה באניעם. שביט היא כישרונית ואוהבת ילדים. החדר שלה מלא באוסף פילים, עבודות מנייר עיתון ומחשב, שמאפשר לה לתקשר עם חברות מכל הארץ. הבית הוא המקום הבטוח והמגן של שביט, אך היא הייתה רוצה יותר. יותר הערכה, יותר חברים, יותר שילוב.
ספרי קצת על עצמך:
"קוראים לי שביט, אני בת 24. הגעתי לאניעם עם המשפחה שלי מאילת, לפני 12 שנה. אני גרה בבית עם אימא שלי באטריס, שהיא פסיכותראפיסטית, אבא שלי אהוד, שעובד במפעל 'בראשית' והילה אחותי, שלומדת ב'נופי גולן'. יש לי עוד אח גדול, שכבר לא גר בבית וקוראים לו סהר. סביר להניח שאמשיך לגור בבית הזה ביחד עם ההורים שלי, בגלל הצרכים הבריאותיים שלי.
"למדתי ב'נופי גולן' ולאחר מכן, עשיתי שירות לאומי בבוסתן הגליל, במכינת 'כיוונים'. עשיתי שירות לאומי במשך שנתיים, כי לא יכולתי להתגייס לצבא בשל מצבי הרפואי.
אני חולה במחלה גנטית שנקראת דיסאוטונומיה משפחתית. זו מחלה מאוד נדירה, שחולים בה כמאה חולים בארץ. המחלה פוגעת בכל המערכות האוטונומיות של הגוף, שזה אומר שבעצם מערכות הגוף אינן פועלות באופן אוטומטי, כמו אצל אנשים בריאים. כך, לדוגמה, אין לי דמעות, אני לא מרגישה חום וקור, או כאב. אני שותה דרך כפתור בבטן שהרכיבו לי בניתוח, כשהייתי בגיל שש. בנוסף, יש לי בעיה של שיווי משקל ובעיית לחץ דם ולכן אני נעזרת פעמים רבות בכיסא גלגלים.
"החלק האהוב עליי בבית הוא המטבח. אני אוהבת לאפות עוגות ולקשט אותן בשיטות זילוף ואני גם טובה בזה. אני מאוד אוהבת לאכול ונהנית להיות במטבח ולאכול את האוכל שאימא שלי מכינה"
"במהלך השירות הלאומי, עבדתי כסייעת בגן בנהריה ולאחר מכן בגן 'שושנים א", בקצרין. הגננת ב'שושנים א" היא יעל אדרי, שאותה הכרתי כבר כשהייתי בכיתה י', במסגרת המועדונית בקצרין. לאחר שלא יכולתי להמשיך את השירות הלאומי בנהריה, מסיבות בריאותיות, חזרתי לאניעם והמשכתי את השירות בגן בקצרין. לאחר שסיימתי את השירות, המשכתי כסייעת מתנדבת בגן. אני מאוד אוהבת את העבודה בגן. אני מאוד מחוברת לילדים שבגן ואני מרגישה לגמרי חלק מהצוות.
"לפני כשלוש שנים, ביחד עם אימא שלי, התחלתי לכתוב את סיפור החיים שלי ובעיקר התמקדתי בחוויות שלי מהגן. לפני כשנה, הצלחתי להוציא את הספר לאור ואני מאוד שמחה שאנשים קוראים אותו ואוהבים. זה מרגש אותי מאוד ומאפשר לי להציג את עצמי בלי לדבר. בנוסף, זה מאפשר לי להעלות את המודעות לחשיבות השילוב של אנשים עם צרכים מיוחדים בקהילה".
מהו החלק האהוב עלייך בבית?
"החלק האהוב עליי בבית הוא המטבח. אני אוהבת לאפות עוגות ולקשט אותן בשיטות זילוף ואני גם טובה בזה. בשנה האחרונה, גילו אצלי צליאק ולכן, את רוב האוכל אנחנו מכינים בבית. אני מאוד אוהבת לאכול ונהנית להיות במטבח ולאכול את האוכל שאימא שלי מכינה".
האם יש לך פריט אהוב במיוחד?
"אני אוהבת מאוד את המחשב שלי שבחדר השינה. המחשב משמש לי לתקשורת עם חברות מכל הארץ, במיוחד באמצעות שיחות וידאו. בגלל בעיות הראייה שלי, יותר קל לי לתקשר דרך המחשב ולא דרך הפלאפון".
עוד פיל לאוסף
מהי הקנייה האחרונה שלך לבית ?
"הקנייה האחרונה לבית הייתה עוד פיל לאוסף. יש לי אוסף של מעל 500 פילים. אני מאוד אוהבת פילים. האהבה לפילים התחילה מבובת פיל שקיבלתי, כשהייתי בת שש, במהלך אשפוז ומאז, אני ממשיכה לאסוף אותם. כל מי שמכיר אותי יודע על האוסף ומממשיכים להביא לי עוד ועוד פילים".
מהו החלק בבית שמייצג אותך?
"החדר שלי מייצג אותי הכי טוב. בחדר, יש את אוסף הפילים שלי, חומרי היצירה שלי ועבודות האומנות שלי. אני אוהבת ועושה עבודות מעיתונים. אני עובדת בשיטה של גלגול עיתון וכך יוצרת מגוון שלם של מוצרים. הכנתי קערות, דמויות של חיות, תמונות, אגרטלים ועוד.
"המיטה שבחדר שלי היא בעצם מיטה בריאותית מיוחדת, שמאפשרת הרמה בזוויות מסוימות. בנוסף, ניתן להרים אותה ולהוריד בהתאם לצורך. ההרמה הקלה מאפשרת לי גם גישה נוחה לעבודות היצירה שלי, שמאוחסנות מתחת למיטה".
האם היית משנה משהו בבית?
"הבית מותאם לצרכים שלי ונגיש לכיסא גלגלים. המקום היחיד שלא מותאם הוא הממ"ד. הייתי רוצה שיהיה פתח מותאם גם לממ"ד. חוץ מזה, לא צריכה כלום, אני אוהבת את מה שיש לי".
האם יש משהו שחשוב לך להביע?
"אני אוהבת את הבית שלי וטוב לי בו ואני אוהבת ליצור ולמלא לי את הזמן. יחד עם זאת, אני אשמח שיהיו לי עוד חברים ולזכות בהערכה של הסובבים אותי. אני רוצה להרגיש יותר חלק מהמקום שאני גרה בו".
