פינה בטבע – הצלף הנו שיח רב שנתי, המתהדר בפרחים גדולים ולבנים ובפירות סגלגלים וכבדים שמבשילים במהלך הקיץ. שיחי הצלף הנם סבוכים מאוד וענפיו בעלי קוצים
"שלושה עזין הן – ישראל באומות… יש אומרים אף צלף באילנות" (ביצה כ"ה ב') אז מי זה הצלף הזה שעליו אמרו חז"ל שהוא עז באילנות? ועל מה דרשו זאת? הצלף הנו שיח רב שנתי, המתהדר בפרחים גדולים ולבנים ובפירות סגלגלים וכבדים שמבשילים במהלך הקיץ. שיחי הצלף הנם סבוכים מאוד וענפיו בעלי קוצים כפופים כלפי פנים, המייצרים מלכודת חד-כיוונית – את היד נצליח להכניס בלי שום בעיה, כשננסה להוציא אותה – ינעצו בה עשרות קוצים מכאיבים.
אולי אחד הדברים הבולטים אצל מיני הצלף, הוא היכולת שלו לנבוט ולצמוח מתוך קירות זקופים, חרכי אבן, קרקעות דלות ובאופן כללי, במקומות בהם לא נמצא צמחים רבים שמצליחים לשרוד. הצלף עמיד מאוד בפני כריתה ויש לו יכולת התחדשות מרשימה למדי לאחר שריפות וקטסטרופות אחרות. השורש הרב-שנתי שלו שיפודי, מעמיק ומחזיק בסלע וכך הוא מסוגל להתחדש גם לאחר שנכרת לחלוטין. הצלף מוזכר פעמים רבות בתלמוד ובמקורות וככל הנראה, שימש כגידול חקלאי לכל דבר.
במשנה, במסכת מעשרות ד' ו', מוזכר כי הצלף מתעשר תמרות, אביונות וקיפרס. כלומר, שלושה מחלקי הצמח משמשים לאכילה – התמרות אלו ענפים צעירים ורכים המיתמרים מעלה, אביונות אלו הפירות והקיפרס אלו פקעי הפרחים הצעירים, שאותם גם היום מחמיצים והם משמשים כתיבול מיוחד לסלטים ובשרים. שמו הלטיני של הצלף הוא קפריס, ממש דומה לקיפרס המוזכר במשנה. אכן זהו ככל הנראה החלק בו נעשה השימוש העיקרי.
מאותו השורש נוכל גם למצוא את יין הקפריסין שהוכן מהצלף ושימש בתהליך הכנת קטורת הסמים שבבית המקדש ואף את המקצוע של אלו שגידלו את הצלף והכינו ממנו את אותו יין.
"רבי אלעזר הקפר אומר: הקנאה והתאווה והכבוד, מוציאים את האדם מן העולם", (אבות, ד', כ"א). רבי אלעזר הקפר היה אחד מהתנאים וכשאר התנאין אף החזיק במקצוע – גידול הצלף והכנת מוצריו.
עכשיו לחלק המעניין. לאחר מלחמת ששת הימים, עלו משלחות לרמת הגולן לבצע סקרי חירום בכל הכפרים הסורים שננטשו, בכדי למצוא ממצאים ארכאולוגיים חשובים. בכפר דבורה, שליד הג'ילבון, נמצא משקוף בזלת שעליו כתובת האומרת "זה בית מדרשו שלרבי אלעזר הקפר". כמובן, כדרכו של עולם, בין אבני הכפר וקירות אבני הבזלת, צומחים ועולים צמחי הצלף. ברמת הגולן, ישנם שני מיני צלף – צלף קוצני, שזהו הצלף המוכר והוא נפוץ בכל החבל הים-תיכוני, בישראל ואף חודר לשולי המדבר וצלף סיצילי, שנפוץ במעונות עזובים ובאזורים יובשניים יותר ואף אל תוך המדבר.
