מה שאדם רואה לפניו תלוי מאוד בזווית הראייה האישית שלו. שמואל הנביא נקרא "רואה", שכן היה מסוגל להגביה את עצמו בתורה ולראות מעבר לזמן ולמקום. אם נקודת המוצא שלכם היא שה' נתן את המצוות, הראייה שלכם את המציאות תהייה ברכה ותוכלו לסבול כל מציאות
"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם אשר אנכי מצווה אתכם היום והקללה אם לא תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם וסרתם מהדרך אשר אנכי מצווה אתכם היום ללכת אחרי אלוקים אחרים אשר לא ידעתם…"
התורה נוקטת לשון יחיד " ראה…" ומסיימת לשון רבים " נותן לפניכם…". הברכות והקללות ניתנו בהר גרזים ובהר עיבל לפני הכניסה לארץ ישראל. הקב"ה נותן את התורה לפני כל ישראל אך לכל אחד ואחד יש את הראייה המיוחדת שלו בתורה – "שבעים פנים לתורה".
התורה מזמנת לנו מצוות רבות שפעמים יש בהן ניסיון גדול, שכן בעיני אחדים מצוות אלו נראות כברכה ולאחרים הן נראות כקללה, הכל תלוי בזווית הראייה האישית של כל אדם ואדם. ראינו את המרגלים שנכנסו לארץ ישראל ואמרו "ארץ אוכלת יושביה", ולעומתם יהושע וכלב אמרו "טובה הארץ מאוד מאוד". הקב"ה אומר, אם נקודת המוצא שלכם היא שה' נתן את המצוות, הראייה שלכם את המציאות תהייה ברכה ותוכלו לסבול כל מציאות. משה רבנו נכסף להיכנס לארץ ישראל כדי לקיים את המצוות התלויות בה. בזה הוא משלים את ייעודו בעולם וזו השמחה הגדולה ביותר שלו, כשם שצדיקים ואנשי מעשה התחברו לארץ ישראל בכל מחיר ואף במסירות נפש והרגישו בישיבה בה את הברכה ואת הזכות הנעלה.
ניתן לומר שאדם שמגביה את עצמו ע"י התחברות אל התורה ראייתו רחבה יותר, ארוכה יותר ומקיפה יותר, כשם שנביא (שמואל נקרא "רואה") מסוגל לראות מעבר לזמן ולמקום. ראינו בתורה מקרים רבים שיש הרואים ולעומתם אלו שאינם רואים כדוגמת אברהם ונעריו שהוא רואה "וירא את המקום מרחוק" ואילו נעריו אינם רואים, או אתונו של בלעם הרואה את מלאך אלוקים ואילו הוא אינו רואה.
ראינו בתורה מקרים רבים שיש הרואים ולעומתם אלו שאינם רואים כדוגמת אברהם ונעריו, או אתונו של בלעם הרואה את מלאך אלוקים ואילו הוא אינו רואה. הקב"ה נותן את התורה לפני כל ישראל אך לכל אחד ואחד יש את הראייה המיוחדת שלו בתורה – "שבעים פנים לתורה"
"ראה אנוכי נותן לפניכם היום…" הקב"ה מדבר בלשון הווה, נותן היום, יש הסוברים ששכר ועונש הוא רק בעוה"ב, באה התורה ואומרת שהברכה והקללה שייכים גם לעוה"ז, לחיים היומיומיים של כל יהודי ויהודי. אמנם איננו יודעים מה שכרה של מצווה, אך עצם ההליכה בדרכי ה' היא השכר והיא הברכה הגדולה ביותר. התורה מחנכת לעדינות הנפש, למידות טובות, לצדק חברתי, לאהבת הזולת וכבוד האדם, לחיי משפחה. עצם ההתנהלות ע"פ כללים אלו היא ברכה לפרט ולכלל, כשם שאדם העובד בחנות בשמים, הריח הטוב והאווירה בחנות נדבקים בו וזה שכרו, למרות ששכרו נקוב לו בסוף החודש, עצם השהייה בחנות היא שכר בפני עצמו.
המדרש מספר על רוכל שהיה מחזר על הפתחים בעיירות הסמוכות לציפורי והיה מכריז: "מי רוצה לקנות סם חיים?" כולם התעניינו במרכולתו, ורבי ינאי ניגש לרוכל וביקש לקנות ממנו את סם החיים. אמר לו הרוכל: "לא אתה ולא אחד כמוך זקוקים לסחורה שלי." הפציר בו רבי ינאי, הוציא הרוכל ספר תהילים מכיסו והתחיל לקרוא: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה…" אף שלמה המלך מכריז "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו…" קרי שומר מצרעת נפשו. לא בכדי הסמיכו פרשת מצורע למוציא שם רע. ההתנהלות ע"פ קודים של שמירת הלשון הכוללים שמירת כבודו של כל אדם ואדם היא סם החיים לפרט ולכלל.
