העיקרון, אולי החשוב ביותר, בדיני העונשין הוא עיקרון החוקיות. "אין עבירה ואין עונש עליה אלא אם כן נקבעו בחוק או על פיו". צריך שיהיה ברור מאוד מה מותר ומה אסור

מאת: עו"ד תהל חכם

הסעיף הראשון בחוק העונשין קובע כך: "אין עבירה ואין עונש עליה אלא אם כן נקבעו בחוק או על פיו". סעיף זה הוא ביטוי לעיקרון חשוב בדיני העונשין, אולי החשוב ביותר, הוא עיקרון החוקיות. הוא יוצא מנקודת הנחה שכדי שהמדינה תוכל לאסור על אדם לעשות משהו, וכדי שהיא גם תוכל להעניש אותו אם עשה זאת, צריך שיהיה ברור מאוד מה מותר ומה אסור.

מסיבה זו, עיקרון זה גם קובע כי כאשר ניתן לפרש את האיסור בחוק במספר דרכים, יש לבחור באפשרות המצמצמת. זאת אומרת, יש לבחור בפירוש המקל ביותר עם האדם, קרי, זה המתיר לו מרחב פעולה גדול ככל הניתן (גם עיקרון זה קבוע בסעיף 34כא לחוק העונשין). נניח, למשל, שיש הוראת חוק הקובעת כי "אסור לתקוף" ובן אדם רק נגע קלות בכתפו של חברו. בהנחה שסביר לפרש מגע כזה כמשהו שאינו-תקיפה, כך יש לפרש את החוק. זאת אומרת, אותו אדם שנגע קלות בכתף של חברו, לא תקף. השאלה היא: האם כלל זה של "פרשנות מצמצמת" חל גם על הגנות מפני אחריות פלילית?

אסביר. עשויים להיות מצבים שבהם אנשים עושים מעשה המהווה עבירה, אבל טוענים שלמעשה, לא ביצעו עבירה. יש מספר מצבים טיפוסיים שכאלה, אבל המקרה "הקלאסי" הוא של הגנה עצמית. קחו, למשל, את המקרה המפורסם של שי דרומי, אשר ירה באנשים שהתפרצו לחווה שלו כדי לגנוב כבשים. ברור כי אסור לירות באנשים. אך מצד שני, צריך לאפשר למי שפורצים לביתו להגן על עצמו. על כן, אם בעל בית עושה מעשה סביר שנדרש כדי לסלק פולש, ברור שאין להטיל עליו אחריות פלילית. כעת, אחזור לשאלה: האם צריך להחיל את כלל הפרשנות המצמצמת גם על הגנות, כגון הגנה עצמית? ואם כן, האם צריך להחיל את זה על סעיף החוק, או על העבירה עצמה?

אין "שחור-לבן"

לפי האפשרות הראשונה, צריך לפרש את ההגנה עצמה בצורה מצומצמת. אם סעיף ההגנה העצמית קובע שניתן לעשות רק פעולות "סבירות", אז יש לקבוע שיש מעט מאוד פעולות הנחשבות "סבירות". זאת אומרת, מי שמבקש להגן על עצמו, מבלי לשאת באחריות פלילית, יוכל לעשות רק פעולות מעטות יחסית. למשל, הוא יוכל להזעיק את המשטרה, לנעול את הדלת, או לדחוף קלות את הפולש. אבל אם יעשה משהו חמור יותר, הוא יהיה אשם בפלילים.

לפי האפשרות השנייה, יש לפרש את העבירה בצורה מצומצמת, באופן המתיר למתגונן טווח רחב של אפשרויות פעולה לגיטימיות. כשמישהו הודף פולש, הוא בעצם מבצע את עבירת התקיפה. היות שצריך לפרש את עבירת התקיפה בצורה מצומצמת, אז רק מעט מאוד מעשים של בעל בית, אשר הודף פולש, ייחשבו לעבירה של תקיפה. הוא יוכל לדחוף את הפולש, להכות אותו ואולי אפילו לירות עליו.

האמת היא שהדברים סבוכים הרבה יותר. פישטתי אותם על מנת להמחיש את מורכבותו של ההליך הפלילי ואת הסוגיות המוסריות הקשות שעמן צריך להתמודד כדי להכריע בו. למרות השאיפה ל"שחור-לבן", החיים נוטים להיות "אפורים" וכך גם המשפט.