"המוסד" הם: שיר ירושלמי, אור בר-טל ואסף ניר, שגדלו יחד בקיבוצי צפון הנגב, ניגנו יחד כנערים ועכשיו הם כבר גדולים לגמרי ועדיין מנגנים ביחד. "משחקים של אור וצל" הוא אלבומם השני ואת הראשון, "אין סרטים טובים בלילה", ניחשתם, לא שמעתי.
ירושלמי כותב את כל השירים, מנגן גיטרות, קלידים, בנג'ו, גלוקנשפיל (לא שזה מאוד חשוב, אבל אני מת על המילה הזאת), לפ-סטיל, חליליות ומלודיקה. הוא גם עשה קולות, תכנותים והפיק מוזיקלית עם יוסי שטרית. בר-טל מנגן בס וקונטרבס וניר מתופף. הם נשמעים כמו סיירת רוק מובחרת, עם צליל שנמצא איפשהו בין "סינרגיה" מינוס המבטא הבלתי נסבל של הסולן שם ו"מרסדס בנד".
הם שרים על המצב מסביב, איך נאמר, במדינה. והמצב הוא, איך נאמר, מחורבן למהדרין. השחיתות של השלטון, החוסר של הביטחון, העומק של השברון, הנומך של העשירון, הזמן שמתרוקן מהשעון והטעם המר של הדיכאון ועוד שנייה גם אני אתחיל לכתוב פה שירים. ובמילים שלהם: "…היינו ילדים קטנים שמשחקים במחבואים/ איפה אנחנו מסתתרים היום…". האמת, אין איפה.
את כל זה הם מרככים עם גיטרות מצוינות וקיר נפלא של דיסטורשנים ותופים שביחד נותנים רוק כהלכתו. "מלך לב אדום" ו"אין זמן" הם שירי הרוק הטובים ביותר ששמעתי מזה הרבה זמן.
ומילה למי שבדרך כלל לא מוזכר: העיצוב הגרפי של חוברת המילים מופלא – קארול סטולרק. שאפו.
No Events
