במתכונים של אימא אין כמויות ומידות. "זה בעיקר לפי העין והלב", היא תמיד אומרת לי, "גם בחיים ככה". לפעמים, זה בסדר לא לעשות הכול לפי הספר
בכל פעם שאני מבקשת מאימא שלי מתכון, אני נתקלת בבעיה שחוזרת על עצמה. אין כמויות ומידות במתכונים שלה, יש הרבה בערך… בערך כוס, בערך חופן… "זה בעיקר לפי העין והלב", היא תמיד אומרת לי, "גם בחיים, שימי לב להסתכל בעין טובה ובלב רחב". אז אני לומדת את המתכונים שלה, תוך כדי מעקב אחריה, כשהיא מבשלת, או אופה, עומדת לידה, שוטפת ירק, חותכת, מגישה לה את השמן ובתמורה, לומדת את המתכון ועוד כמה טיפים של אימהוּת לחיים.
גם אני, כמוה, כשמבקשים ממני מתכון לאוכל, אין לי מתכון מסודר עם כמויות מדודות של שמן, תבלינים, ירקות, או רסק ואני מציעה ללכת עם הלב והעין. אבל באפייה, זה כבר יותר מסובך, כי חשוב לדעת כמויות, אי אפשר רק עם העין. אז כשאני רוצה מתכונים של אימא שלי לעוגות ועוגיות, אני עושה ניסויים ובדיקות, עד שמגיעה למינון הנכון. עם הזמן, והניסיון, הפכתי למתכונאית בעצמי, בלי תארים ודיפלומות. לוקחת חלק ממתכון אחד עושה לו שינויים ממתכון אחר ויוצאת לי הגרסה שלי. לפעמים, מוצלחת ולפעמים, פחות. את המתכון המעולה של עוגיות שוקולד–צ'יפס הפכתי לעוגיות אגוזים וקינמון, או שאת עוגת תפוזים הפכתי לעוגת קפה ואת הטריקולד לטוקולד ויש עוד כל מיני.
השפים שעבדו אתי תמיד היו מעירים לי שקונדיטורית חייבת להיות מדויקת, לעבוד עם משקלים על הגרם, ואני? מה אני אשים כוס מים ועוד כף? ואשקול כמה גרם יש בביצה? זה לא נראה לי, הדייקנות המוגזמת הזאת של העוד–כף–מים, נו באמת
אבל הרגל זה הרגל וגם בעוגות, אני לא תמיד מדייקת ושוקלת, עושה בערך. לפעמים מגדילה, מכפילה וממציאה ובדרך כלל, היה יוצא לי סבבה. כשהייתי אופה עוגות למכירה בבית הקפה, השפים שעבדו אתי תמיד היו מעירים לי שקונדיטורית חייבת להיות מדויקת, לעבוד עם משקלים על הגרם, ואני? מה אני אשים כוס מים ועוד כף? ואשקול כמה גרם יש בביצה? זה לא נראה לי, הדייקנות המוגזמת הזאת של העוד–כף–מים, נו באמת… או שבמתכון שצריך רק חלמון, או רק חלבון, מה אני אעשה עם חצי ביצה? אם יש לי שימוש בחצי הנותר, אז בסדר, אני ממושמעת. בחלבון מיותר, אני יכולה להשתמש ביום שישי לטיגון חצילים. אני מצפה אותם וזה סופח פחות שמן, אבל ביום שאין לי שימוש, אני אשים עוגה ביצה שלמה והאמת, אף פעם לא ראיתי שזה הרס את המתכון.
סוד ענק
לאחרונה, גם גיליתי סוד ענק. כל החיים, חשבתי, כלומר זה מה ששמעתי וקראתי, יש מיתוס ידוע, שאם בטעות נכנס חלמון לחלבון, אי אפשר להקציף את הביצים לקצף טוב ויציב. לא פעם, זרקתי חלבונים, כי נשפך לתוכם חלמון מביצה שהתפוצצה לה. לאחרונה, החלטתי לנסות להקציף גם אם נכנסה טיפת חלמון. חשבתי לעצמי – מה יכול להיות, מקסימום נזרוק… דרך אגב, חלמון זה הצהוב, למי שלא יודע להבדיל. חלמון כמו לימון וחלבון כמו חלב, למרות שהוא שקוף… ככה לימדו אותי לזכור. בקיצור, גיליתי להפתעתי שיצא לי קצף מעולה. לרגע, כאב לי הלב על כל החלבונים שנאלצתי לא להשתמש בהם בגלל משהו שאפילו לא בדקתי. כל העניין הזה של לזרוק אוכל ושאריות תפס אצלי חזק ואני משתדלת שלא לזרוק. מזל שיש כלבה שאוכלת שאריות.
לעניין הכמויות והדיוקים, אני יכולה להשליך את זה על כל מיני נושאים ועניינים בחיים שלי. לפעמים, זה בסדר לא לעשות הכול לפי הספר, ולאפשר קצת מקום לספונטניות לגיוונים, לשינויים. זה אפילו מפתיע לגלות שהשינוי הצליח יותר מהגרסה הראשונית ובאוכל, אימא שלי תמיד אומרת שהיא מבשלת מהלב וכששמים באוכל את הלב והנשמה, לא צריך כמויות מדויקות. גם בחיים, לא חייבים להיצמד למתכונים. אפשר לבחור לעצמנו דרך משלנו והכי חשוב לחיות אותם בעוצמה ובתשוקה, לפזר אהבה, שמחה ונתינה בכמויות והתוצר יהיה חיים טובים.
