מה גורם לאנשים לעזוב בתים, משפחות ועבודות במרכז ולבוא לגור בגולן? משפחה חדשה, שנה באל-רום, עונה על הכול
קליטה היא אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים לבניית הגולן, זו הדרך בה נוכל לצמוח ולפרוח. לצד זאת, יש את המשפחה הפרטית שמשנה את חייה וזה לא תמיד קל. המעבר לגולן הוא צעד משנה חיים למשפחות רבות. המחשבות על הפנטזיה ועל המציאות מתערבבות זו בזו. משפחה עוזבת את המוכר לה ולעתים, את המשפחה המורחבת. עוזבים עבודות, אורזים את חייהם ומצפינים.
מה בכל זאת גורם להחלטה הזו? והאם המעבר ענה על הציפיות שלהם?
שאלות אלו ועוד הפניתי למשפחה חדשה בגולן, שהגיעה לאל-רום לפני קצת יותר משנה.
שלומית ועדי מונטקיו, זוג בני +30, הורים לרונה בת החמש. עזבו את המרכז ועברו לאל-רום באוגוסט, לפני שנה.
שלומית: "זה נראה מדויק לעשות את זה עכשיו, כשאנחנו צעירים ויש לנו כוחות. אני קוראת למעבר 'רפואה מונעת', זה פשוט עוזר לבריאות. העבודה והלחץ במרכז גורמים לחולי. אנחנו לא רוצים לחיות את המרדף. רוצים לחיות בלי לרדוף"
עדי, שעבד במרכז במפעל של אבא שלו, עובד כיום במטעים של הקיבוץ ושלומית, רפלקסולוגית בכירה עם התמחות בפריון, היריון ולידה, מתמחה בליווי תהליכי הבראה מסרטן ובטיפול ואבחון הצ'אקרות דרך כפות הרגליים, דולה וגם נותנת שירותי משרד במיקור חוץ, כעצמאית.
מבחינתו של עדי, החקלאות היא דבר שחדש לו ולמעשה, היה סוג של חלום, מבחינתו. החזרה הביתה מהעבודה בשעות סבירות היא שמאפשרת לו לשדרג את חיי המשפחה שלו ואפילו את חיי החברה.
שלומית המשיכה את עבודתה ומקבלת בקליניקה בבית. היא עושה גם הכנה ללידות ויצרה ביחד עם חברה טובה את מרחב "עלמא", במושב אודם, לנשים בהיריון ואחרי לידה. זהו מקום מפגש שיעבירו בו תכנים, מעגל שיתוף ובעצם מתן מענה בפריפריה. מענה קרוב ונגיש, במיוחד לנשים שקשה להן לנסוע רחוק וזקוקות לקרבה.
איך מקבלים את ההחלטה על המעבר לגולן?
שלומית: "המעבר לגולן היה חלום שלנו המון שנים. תמיד דיברנו שרוצים לעשות את המעבר לגולן בעתיד, אבל דברים הסתדרו לנו. הבת שלנו בדיוק עברה גן, עדי בדיוק עבר עבודה וזה נראה מדויק לעשות את זה עכשיו, כשאנחנו צעירים ויש לנו כוחות. זה מאפשר חיים אחרים לילדה. היה חשוב לנו החינוך, סביבה יותר של טבע וטיולים ומפגש עם אנשים אחרים. ראיית חיים אחרת שרצינו שתהיה לה.
"אני קוראת למעבר 'רפואה מונעת', זה פשוט עוזר לבריאות. העבודה והלחץ במרכז גורמים לחולי. אנחנו לא רוצים לחיות את המרדף. רוצים לחיות בלי לרדוף".
איך מתמודדים עם המרחק מהמשפחה?
"המשפחה שלנו נשארה במרכז. זה היה להם קשה והם לא האמינו שנעשה זאת. המשפחה שלי הייתה גרה ממש כמה דקות ממני ומאוד עזרו לנו בגידול של רונה וזה לא היה פשוט, אבל מתמודדים. הם באים לבקר פה הרבה".
למה עברתם דווקא לאל-רום?
"זוג חברים שלנו עבר לפה חצי שנה לפנינו ועוד לפני כן, לקחו אותנו לסיבוב במקום. התאהבנו וסמכנו עליהם שהם עשו שיערי בית על אל-רום. חשבנו שיהיה לנו קל יותר להתאקלם, אם יהיה פה זוג חברים שמכירים. בנוסף, אנחנו מאוד אוהבים את מזג האוויר האירופי והשלג בחורף".
פה – להישאר
לאחר שנה של מגורים בגולן, איך הרשמים?
שלומית: "חצי שנה לאחר שהתחלנו את תהליך הקליטה, כבר עברנו לגור באל-רום. קיבלנו מענה לכול. האמת שיכולנו לעבור כבר קודם, אבל חיכינו שרונה תסיים את הגן. אנחנו מרגישים כאלו שאנחנו גרים פה כבר המון זמן. מרגישים לגמרי בבית. קיבלו אותנו בצורה מדהימה. יש לנו פה חיי חברה יותר מלאים וממלאים.
"זה שיש לנו ילדה בגן, גם עוזר להיקלטות, כי מכירים אנשים בגני השעשועים. הייתה לנו קליטה מאוד טובה. למזלנו, אנחנו גם חברותיים והיה לנו קל. אנחנו פה – להישאר".
מה התכנון שלכם להמשך?
"אנחנו מתכננים לבנות את ביתנו. עוד לא סגורים, אם לקנות שטח ולבנות, או לקנות בית בקיבוץ. יש פה המון אנשים שיעזרו לנו בדרך. בנוסף, אני מקווה להגדיל את הקליניקה שלי, גם כדולה וגם כרפלקסולוגית. אני ממש אשמח למצוא עוד נשים ללוות".
האם תמליצו לחברים לעבור לגולן?
"ברור. אני מנסה לשכנע כל הזמן חברים. כולם אומרים שזה חלום ואני מנסה לשכנע אותם שחלומות נועדו להגשים אותם.
"המעבר תרם מאוד למשפחה הגרעינית שלנו, זה היה שינוי מבורך. במרכז, עדי היה פחות מעורב, מחוסר זמן והיום פנוי יותר. זה מאפשר גם לי להתקדם ולהתפתח. בעצם, המעבר עזר לנו ליצור יותר איזון. זו ההחלטה הכי טובה שעשינו בחיינו".
מה אתם מאחלים לעצמכם?
"שנמשיך להתפתח, לשגשג, ליהנות ולצבור חוויות משותפות ועוד שנים רבות של אושר".
מה אתם מאחלים לתושבי הגולן?
"אני מאחלת שקט בגזרתנו כמה שניתן, שתהיה התרחבות קהילתית, שפע ושנה טובה".
