היא עוסקת בייעוץ ארגוני ומשאבי אנוש, אימון וליווי מנהלים, אבחון והכוונה תעסוקתית ורואה בזה שליחות אמתית. מתגעגעת לקוסקוס של סבתא ז"ל. האורחת שלנו לשבת היא לילך שרייבר, מקצרין
קצת על עצמך
"לילך שרייבר, נשואה לקותי ואימא לשי ונוי, תאומים בני רבע ל- 18 ולבר – בן 11. בת לאורי ורונית דביר, מוותיקי קצרין".
עיסוק
"עוסקת בייעוץ ארגוני ומשאבי אנוש, אימון וליווי מנהלים, אבחון והכוונה תעסוקתית, מנהלת מקצועית של הכשרת מנהלי הון אנושי בבית הספר 'מקומות' – בית ספר להכשרת בכירים בשלטון המקומי.
"בגדול מרגישה שהעיסוק שלי הוא הייעוד שלי בחיים ועושה את כל מה שאני עושה מתוך שליחות אמתית, כנות וענווה".
איפה נולדת וגדלת?
נולדתי בצפת ובגיל שלוש עברנו לגור בקצרין".
מגורים
"גרה בקצרין, כבר 43 שנים".
איך נראה יום שישי שלך?
"בדרך כלל, יתחיל בקניות, קפה ואז מכינה בצק להתפחה, או לחלות, או לעוגות. מתחילה בישולים לשבת וגם מכינה ארוחת צהריים לשישי, בדרך כלל שניצלים, צ'יפס, סלטים ואנחנו יושבים לאכול ביחד בצהרי שישי – פרומו לארוחת הערב…".
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
"ארוחות השבת שלנו בדרך כלל מגוונות, כמעט שאין שבת דומה לשנייה. זה יכול להיות דגים, כמה סוגי בשר, עוף, תוספות, תמיד-תמיד כמה סוגי סלטים. זה יכול להיות ערב עם קונספט מסוים, נגיד סיני, או קוסקוס, ארוחות המבורגר או ארוחה חלבית.
"מאוד משתנה ומאוד מגוון. תמיד מכינה מגוון רחב שכל יושבי השולחן ימצאו משהו שטעים להם".
זיכרון ילדות משבת
"כנערה, אני זוכרת שבשבתות היינו בדרך כלל יורדים חבר'ה לכנרת, או יוצאים לטיולים באזור הזוויתן, או מעבירים את השבת בשינה, אחרי שבשישי יצאנו עד מאוחר.
"כשהיינו עושים שבתות אצל סבתא שלי, בצפת, בבוקר, הייתי מתעוררת לריח של חלב מבושל על פלטה. הייתי טובלת חלה מתוקה בתוך החלב, טעם וריח מיוחד שאף פעם לא הצלחתי לשחזר אותו".
מאכל אהוב
"קוסקוס אמתי כמו שסבתא שלי ז"ל הייתה מכינה".
ספרים, או עיתונים בשבת?
"כמו 'הזקנים', חייבת בכל שישי את 'ידיעות אחרונות' ו'ישראל היום' וכמובן' 'שישי בגולן'. לא קוראת חדשות, כי הן כבר לא רלוונטיות בשנייה שהעיתון ירד לדפוס, אבל אוהבת לקרוא את הכתבות השונות.
"לצערי, אני לא קוראת ספרים, אבל יש ספר אחד שאני ממליצה עליו בחום והוא נקרא 'ארבע הסכמות', מאת דון מיגל רואיס. הספר מדבר על האמונות המגבילות אותנו, הגוזלות מאתנו את השמחה ויוצרות סבל מיותר. ארבע ההסכמות, שמצוינות בספר, מסייעות לנו להפוך את חיינו לחוויה של חופש, אושר אמתי ואהבה.
"נחשפתי לספר הזה במסגרת לימודי אימון אישי שלמדתי והוא מלווה אותי מאז".
מה הכי כיפי בשבת שלך?
"המנוחה לרגע מהעבודה, היכולת לקום מאוחר בלי שעון מעורר וזמן המשפחה. מדי פעם, כמו שבת האחרונה, אני גם אופה לחמים טריים לארוחת הבוקר והריח של הלחם הטרי בבית זה ריח מנחם. באופן כללי אני אוהבת לפנק במטעמים".
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה?
"עם סבתא שלי עליזה ז"ל, אימא של אימא. היא נפטרה לפני כמעט 12 שנים ואני מתגעגעת אליה מאוד. היינו קרובות מאוד ומדברות כל יום בטלפון. היה לנו קשר מאוד מאוד מיוחד".
בשעות הפנאי, מה עושה?
"אין לי יותר מדי שעות פנאי. לאחרונה, חזרתי לפילטיס ואני מקפידה ללכת לאימון פעם בשבוע. אני אוהבת ללמוד. עד לא מזמן, למדתי לתואר שני. היום, כשאין לי לימודים סדירים, אני יכולה לפתוח גוגל ולקרוא משהו מעניין, סתם ככה להעשרה כללית, מכניסה מאמרים לאתר שלי. אבל זה בטח נחשב עבודה, לא? ככה זה כשעובדים במה שאוהבים, לא ברור אם זו עבודה, או פנאי…".
איך משפיעה עלייך המלחמה?
"המלחמה מאוד מאוד השפיעה ועדיין משפיעה, קודם כול בפן האישי. תחילת המלחמה הייתה הלם, כאב בלתי נתפס, בכי בלתי פוסק, לילות רבים ללא שינה, הכאב נוכח עד היום, כמובן.
"בצד של העסק, אני עובדת עם לקוחות שונים בצפון ובאופן טבעי, חלק מהעבודה ירד במידי. כמובן שנתתי לזה את המקום של זה, אבל זה השפיע כלכלית, עד שלאט לאט התחיל להתייצב בחזרה.
"בצד המשפחתי, זו דאגה למשפחה הגרעינית והמורחבת בכל רגע נתון, לאחיין שלי שהוא לוחם יהל"ם ונמצא מהיום הראשון בחזית הקרב. כאב גדול מאוד על כל חייל שנהרג וכל חטוף שנמצא עדיין במנהרות חשוכות".
מהו המוטו שלך בחיים?
"יש לי יותר מאחד. אני חושבת שאסור לוותר על חלומות, צריך לעשות הכול כדי להגשים אותם גם כשזה קשה ונראה בלתי אפשרי, לא להרים ידיים. גם 'חיה ותן לחיות', לכבד את האדם שעומד מולי, באשר הוא, בלי שיפוטיות".
מהו החלום שלך?
"את החלומות האישיים שלי אני מקפידה להגשים בעבודה קשה ומתמדת לאורך השנים. כרגע, אני בעיקר חולמת שהילדים שלי יגשימו את החלומות שלהם, שיצליחו באתגרים שצופנים להם החיים. שניים מהם מתגייסים בחודשים הקרובים וזו ללא ספק תקופה מאתגרת להתגייס.
"החלום הלאומי שלי הוא שכל חיילי צה"ל יחזרו בשלום לביתם והחטופים החיים יזכו לראות אור יום והמתים יזכו להגיע לקבורה, באדמת מדינת ישראל".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"הכול. אין משהו שאני לא אוהבת בגולן. אני מחוברת לגולן בעמקי נשמתי, מעולם לא עזבתי את הגולן והיה לי ברור, כבר מילדות, שפה אני בונה את ביתי ומקימה את משפחתי. לשמחתי, התחתנתי עם בן הגולן, יליד מושב נוב, כך שאפילו לא הייתה דילמה".
מה את מאחלת לעצמך?
"בריאות איתנה".
