בסבך הצמחייה, לא רחוק מגשר אריק, שוכן בית הבֶּק. בק – פירושו עשיר, על שם הבק הסורי שחכר את אדמות האזור מהמושל העות'מני
השנה, אנחנו זוכים לשפע מים וגשמי ברכה שממלאים את המאגרים, הנחלים, שלוליות החורף וכמובן, הכנרת. אחד המקומות שניתן לראות בהם את שפע המים הוא גשר אריק, שנבנה מעל אפיק הירדן, כמה מאות מטרים צפונית לשפך שלו לכנרת. לא רחוק משם, בסבך הצמחייה, שוכן אתר פחות מוכר בשם "בית הבק", שמגולל סיפור ציוני ואת סיפורה של בקעת הבטחה במלחמות ישראל-סוריה.
לשם בטיח'ה יש כמה פירושים וכולם נוגעים לכך שהיא "ארץ שופעת מים". הבקעה קיבלה את שמה מכיוון שנחלים ופלגים רבים עוברים בה לפני שהם מגיעים לכנרת. עובדה זו אפשרה לקיים שם התיישבות מבוססת חקלאות ולכן, עשיר ("בק") סורי ממוצא כורדי, קנה את השטחים מידי הממשל העות'מני, צעד שאנחנו מכירים ממקומות נוספים בארץ. הבק הקים שם מספר מבנים והחכיר את האדמות לידי אריסים שעיבדו אותן והפרישו מכסות תבואה/ כספים עבורו.
בתחילת המאה ה-20, הגיעה למקום קבוצת עולים ציונים, מחצי האי קרים וחכרה את האדמות מהבק עבדול רחמאן ומבנו, פיאד. אנשי הקבוצה שימשו בעצמם כאריסים עבור בעליה הערביים, דבר ייחודי יחסית בהתיישבות החדשה בארץ ישראל
בתחילת המאה ה-20, הגיעה למקום קבוצת עולים ציונים, מחצי האי קרים וחכרה את האדמות מהבק עבדול רחמאן ומבנו, פיאד. אנשי הקבוצה שימשו בעצמם כאריסים עבור בעליה הערביים, דבר ייחודי יחסית בהתיישבות החדשה בארץ ישראל. הם החזיקו במקום במסירות, בתקווה שבעתיד יוכלו לרכוש את הקרקע. המתיישבים התמודדו עם קשיים רבים לאור אופיו הביצתי של השטח, נאבקו בקדחת ובקשיי ניידות. חלק מהניידות היה בסירות לכיוון טבריה והעלויות הכלכליות של השכרת הסירות היו גבוהות מדי. תקופה קצרה לאחר מכן, ניטש המקום.
"עלי זית"
המקום מוכר בהקשר נוסף, במסגרת פעולות התגמול של צה"ל, בפעולה שנקראה "עלי זית" (פעולת כנרת). איזור הבטיח'ה שלאחר מלחמת העצמאות היה בידי הסורים. המוצב הצפון-מערבי שלהם, בחופיה המזרחיים של הכנרת, היה מוצב "השפך", על שם שפך הירדן, שבתחומו היה בית הבק. המוצבים ששלטו על חופה המזרחי של הכנרת הטרידו רבות את הדייגים הישראלים ששטו בסירותיהם וגרמו להרוגים ופצועים.
לאחר שהגדישו את הסאה, יצאה ישראל לפעולת תגמול נגד אותם המוצבים, במטרה להשמיד אותם ולקחת שבויים סורים, כקלפי מיקוח, לטובת חילופי שבויים עם ישראלים שהיו בידי הסורים.
המבצע יצא לפועל בדצמבר שנת 1955, נר שני של חנוכה. שלוש פלוגות צנחנים נועדו לכבוש את מוצב השפך, יחד עם סיוע ארטילרי שישב באזור אליפלט. לאחר "ריכוך" ארטילרי על בית הבק והמוצב, וחסימה של הכבישים בגזרה על מנת למנוע מכוחות סורים להגיע, חדרו הכוחות פנימה, פינו אזרחים ששהו שם ופוצצו את המקום. לכוחותינו במקום היה הרוג אחד ושני פצועים ולסורים 9 הרוגים ושבוי אחד.
הפעולה הוגדרה כהצלחה גדולה והשלכה משנית שלה, הייתה הבכת המצרים שחתמו זמן קצר לפני כן עם הסורים על הסכמי הגנה משותפים ובשעת מעשה, נמנעו מלהגיב. במקביל, עולם כמנהגו נהג וישראל ספגה גינויים ברחבי העולם. בן גוריון אף הסתייג והגדיר אותה כ"פעולה טובה מדי", לאור עוצמתה והישגיה, אך הבהיר את החשיבות בהגנה על גבולות ישראל, לצד הגנה על האזרח הבודד שדג בכנרת.
את שרידי בית הבק והמבנים הסמוכים לו ניתן לראות עד היום בשטח, להיזכר בחלוצים הראשונים של המקום ולהתבונן ביישובים הפורחים על ההרים מסביב…
אביתר ליכטמן, "קשת יהונתן"
לתגובות, תוספות והארות: evykeshet@gmail.com
