אנחנו והילדים הצבענו אותו דבר, בלי לתאם. ככה יצא. בנערותי, נדמה לי, הדברים היו אחרים. אני לא זוכרת שאמרו שם למה לא לבחור באחרים. אני זוכרת את הלמה כן…
השבוע, בבוקר יום שלישי, שעליו נאמר "פעמיים כי טוב", היה היום הראשון לחודש נובמבר, החודש הלועזי של יום ההולדת שלי. אני עדיין מתלהבת לקראת יום ההולדת שלי, רק שתדעו. זה היה גם יום הבחירות, החמישי בשלוש וחצי השנים האחרונות. הלכתי לקלפי בתחושה שאני לא באמת יודעת במי אני רוצה לבחור. לא היה לי ספק שאני חייבת לממש את זכותי, אבל הרגשתי שאני לא בטוחה מי מייצג אותי.
החלטתי להיכנס לקלפי לשים מה שהלב יכוון, התלבטתי רגע ובחרתי. כשיצאתי מהקלפי, הילדים וידאו שהם מרוצים מהבחירה שלי. בסופו של דבר, יצא שכולנו בחרנו אותו דבר, למרות שלא תיאמנו בינינו. כנראה שהחינוך טוב בבית, חשבתי לעצמי בלבי…
אני גדלתי בבית שהיה מפד"לניקי של פעם, מה שהפך להיות "הבית היהודי" בשנים האחרונות ומישהו חירב לנו אותו לא מזמן. אני עדיין עצובה על הבית הזה שלא הצלחנו לבנות מחדש. מה שניסו לעשות היום עם "הבית היהודי" זה לגמרי לא אותה מפלגה שגדלנו עליה, זה כבר לא הבית שלנו.
בינתיים, גם ההורים שלי מצאו להם "בית" אחר. לצערי, אנחנו כבר לא באותו בית, אבל הם בסדר עם הבחירה שלי. גם בגילי, זה עדיין חשוב לי שההורים מרוצים מהבחירות שלי, וילדיי גם הם אוהבים להרגיש ולדעת שאני אוהבת את הבחירות שלהם וזה נפלא בעיניי.
כנערה ממש רציתי להיות חלק מזה והייתי פעילה בנוער למען ארץ ישראל. לקראת הבחירות, היינו מחלקים פליירים ותולים שלטים. הייתי מאוד מעורבת וחדורת התלהבות לעשות להשפיע. אהבתי את תשדירי הבחירות של המפד"ל
אז בסוף יום הבחירות, עם הקפה והטלוויזיה, כשראינו את המדגם, והשדרנים חזרו פעם אחר פעם על התוצאות, הזכרתי לאיש איך כנערה ממש רציתי להיות חלק מזה והייתי פעילה בנוער למען ארץ ישראל. לקראת הבחירות, היינו מחלקים פליירים ותולים שלטים. הייתי מאוד מעורבת וחדורת התלהבות לעשות להשפיע. אהבתי את תשדירי הבחירות של המפד"ל. אני זוכרת בני נוער, בחולצות לבנות, רוקדים בהתלהבות והתרוממות רוח עם דגלים. המשדרים היו מרוכזים בחקלאות וטרקטורים, התיישבות, תורה ובנייה. אני לא זוכרת שאמרו שם למה לא לבחור באחרים. אני זוכרת את הלמה כן…
העוסקים בצרכי ציבור
אולי זה רק הזיכרון התמים שלי כילדה, שפוליטיקה זה מקום יפה, עם השפעה ומאוד רציתי להיות שם. לפני למעלה מעשור, בחרתי להיות מנהלת קהילה ביישוב שלי ונבחרתי ברוב קולות. הייתי חדורת מטרה ומלאת מוטיבציה לעשות, להשפיע לקדם. אבל נכנסתי לתפקיד יום אחרי שקמתי מהשבעה על הבת שלי. אישה שקמה משבעה היא מלאת אמוציות וכאובה ולא הכי מתאים לה להתחיל תפקיד חדש ומורכב שכזה, אבל נבחרתי ובחרתי להתחיל מיד ועשיתי את התפקיד שנתיים ונחבלתי קשות, כמו שקורה להרבה אנשי ציבור, שרוצים לעשות ולקדם.
הבנתי שאין לי את החוסן הנפשי לספוג את מה שסופגים העוסקים בצרכי ציבור והם סופגים הרבה מאוד וחייהם לא פשוטים.
החלטתי לותר על החלום ולהמשיך לעשות דברים אחרים שאני אוהבת, אם כי במהלך השנים, יש ימים שאני מתעוררת בבוקר ואומרת לעצמי – אולי בכל זאת… כי אנשים שנולדים עם החיידק הזה, של עשייה ציבורית, לא לגמרי יכולים לוותר.
חשבתי על הבחירות שלנו בחיים, על הבחירות של הילדים שלנו. לפעמים, אנחנו בוחרים בדברים שיהיו להם השפעות על כל מהלך חיינו ואם טעינו, לא תמיד אפשר לתקן, כי קשה להחזיר את הגלגל אחורה.
לפעמים, יש לנו בחירה כל כך טובה ונכונה, שמביאה אתה הרבה אור לחיים. יש לנו בחירות מושכלות מלאות מחשבה. לפעמים, זה אינסטינקט שמגיע מהבטן ומתגלה כמוצלח. יש גם בחירות של מזל טוב, או ההפך. הסיפור של חיינו מורכב גם מהבחירות שעשינו ועוד נעשה. אז עכשיו, בסופו של יום הבחירות, אני מתפללת שסוף סוף הבחירה שעשינו תביא אתה ממשלה טובה, שתעשה החלטות טובות למעננו ולמען המדינה שלנו. הלוואי שיהיו לכולנו מחשבות טובות, דיבורים טובים ובחירות טובות.
